פסק-דין בתיק ס"ע 26596-09-11

2.         בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים, טענו הנתבעים כי בתביעה אין ממש, משלא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת ובין החברות שבשליטת הנתבעים ובין התובעת ובין הנתבעים ישירות.

3.         בדיון שהתקיים בתביעת התובעת בחודש אוקטובר 2011, הוצג הסכם פשרה במסגרתו שילמו הנתבעים לתובעת סכום כולל של 45,000 ש"ח וזאת מבלי להודות בטענות התובעת.

באותו דיון האמור, הודיע התובעת לפרוטוקול:

"אם בעוד שלושה חודשים השיקים נפרעים ואני מקבלת תלוש שכר, ההליך הסתיים".

4.         אין חולק כי השיקים כולם נפרעו למעט האחרון שלא כובד, לאחר שניתנה לגביו הודעת ביטול ולבקשת התובעת נפרע במזומן והסכום נמסר לידיה.

5.         בנסיבות הללו בהם פעלה התובעת על פי הסכם הפשרה, וביקשה ליישם את הסכם הפשרה בפועל אין התובעת יכולה מצד אחד לטעון כי ההסכם איננו תקף ולבקש להמשיך בהליך המשפטי ומאידך, להחזיק בכספים אשר, קיבלה במסגרת אותו הסכם פשרה מבלי שהנתבעים מודים בזכותה של התובעת לכספים אלו.

6.         ברוח זו נתן בית הדין החלטה ביום 2.12.12 (ובהמשך החלטה מיום 11.12.12) ולפיה תנאי להמשך ההליכים בתביעה, הוא הפקדת הכספים שקיבלה התובעת בהסכם הפשרה אליו היא מתכחשת היום, בקופת בית הדין.

7.         אין מחלוקת כי התובעת לא הפקידה את הכספים שקיבלה במסגרת הסכם הפשרה בקופת בית הדין. ביום 7.1.03, הגישה התובעת בקשה דחופה לעיון מחדש ובו היא מעלה טענות שונות המתייחסות לסכם הפשרה, ולעיון מחדש בהחלטת בית הדין מיום 2.12.12.

8.         אין אנו רואים מקום להידרש לטענות התובעת לבקשה בעיון מחדש. די לומר כי ככל שיש לתובעת טענות נגד הסכם הפשרה והיא מבקשת את ביטולו עליה להחזיר את הכספים שקיבלה במסגרת אותו הסכם; ולכל הפחות להפקיד אותם כספים בקופת בית הדין. אין צורך לומר שהתנהלות התובעת אשר פועלת מאחד למימוש הסכם הפשרה ומאידך מתכחשת לאותו הסכם, היא התנהגות הנגועה בחוסר תום לב קיצוני שבית הדין איננו יכול לתת לו יד.

9.         בנסיבות הללו משלא הופקדו הכספים שקיבלה התובעת במסגרת הסכם הפשרה בקופת בית הדין ובהמשך להחלטות בית הדין מ 2.12.12 ומ- 11.12.12 התביעה נדחית.

10.       משנדחתה התביעה תשלם התובעת הוצאות הנתבעים יחד ולחוד בסך של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ג , ( 13 ינואר 2013) , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.